הפוסט הנוכחי דן במקרה נוסף של צווי מניעה זמניים שהטילו בתי המשפט שלנו על בסיס רציונל בעייתי. מתישהו אחורה, אני דיווח על צו מניעה זמני מאת ספסל שופט יחיד בבית המשפט הגבוה במדרס נגד La Renon Healthcare Pvt. Ltd. ו-Stanford Labs Pvt. בע"מ (הנתבעים). מבלי לפרט שוב את הרקע בפירוט, הצו הועבר בסכסוך מתמשך על הפרת פטנט (מכוסה כאן ו כאן עבור הבלוג) סביב התובע מס. הפטנט של 2 (Kibow Biotech) על "תכשירים להגברת תפקוד הכליות" באמצעות פרוביוטיקה Streptococcus Thermophilus (הפרוביוטיקה).
בהוספת נוצה נוספת לכובע זה, ספסל החטיבה העניק שהות ב-29 באפריל 2021 על רקע צו הביניים האמור שקבע כי הצו "לא נראה מוצדק" (ראה pdf כאן). הערה: אמנם ישנו עיכוב מצידי בסיקור צו זה והתנצלויות רבות עליו, אך הרציונל של בית המשפט ראוי לדיון והוא רלוונטי ביותר בפסיקה הן של צווי ביניים והן של סעיף 3(ג). בשובו לצו, קבע בית המשפט כי התובעים אינם מסוגלים למלא את ה תנאים מתלים להשגת הגנה זמנית. כן שמה לב לעובדה שהנתבעות מוכרות את מוצריהן כבר מהעשור האחרון, דבר שהוא לכאורה לפני זמינות המוצר של התובעת בשוק. ראוי לציין כי אף ספסל השופט היחיד הכיר בעובדה זו בהוראתו (ראה פסקאות 70-72 לצו. כאן), (ללא קשר, היא עדיין נתנה את צו המניעה!). מכולם, ההתבוננות החשובה ביותר של ספסל החטיבה הייתה על המתודולוגיה ה"פגומה" של ספסל השופט היחיד בקביעת קיומו של לכאורה לכאורה (ראה פסקה 15 לצו). הרציונל של ספסל החטיבה נובע מהעובדה שנושא הפטנט במקרה הנוכחי הוא פרוביוטיקה, שבשפה רגילה היא לא יותר ממיקרואורגניזם ולכן לא ניתן לטעון בלעדיות על גילויה.
ללא קשר, בית המשפט אכן סיפק סעד מסוים לתובעים, בכך שביקש מהנתבעים להפקיד סכום של 3 קרונות ולמסור דו"ח חשבונות עבור המוצרים הנידונים לבית המשפט להמשך השהייה.
הערכת הדרישה למקרה לכאורה מול נושא הפטנט
צו ספסל החטיבה קבע כי נושא הסכסוך מושך תחולה של סעיף 3 (c) ומאחר שלא יכולה להיות תביעת פטנט על גילוי חיידק, לא ניתן להוכיח לכאורה במקרה דנן. במילים פשוטות, סעיף 3(ג) קובע כי לא יכולה להיות כל טענה של בלעדיות על רק גילוי של יצור חי המתרחש בטבע, למשל, גילוי של חיידק המופיע באופן טבעי. יתרה מכך, חשוב לציין כי זני החיידק המשמשים את הצדדים במקרה דנן שונים. בעוד שהנתבעים השתמשו בזן DY205 של החיידק, טענת התובעים היא על זנים של KB4, KB19 ו-KN25 של החיידק.
בהתעלמות מכך, המשיך השופט היחיד והוציא צו ביניים על בסיס הנימוק כי הזנים 'השונים' הם של אותו חיידק. במקום זאת, היא נתנה כבוד למאמצים ולמחקר שביצעו התובעים כדי לגלות את הזן הספציפי של הפרוביוטיקה. בניגוד גמור לנימוק זה, ספסל החטיבה לא הסכים וקבע כי מתודולוגיה זו שננקטה לביסוס התביעה לכאורה הייתה פגומה. זה קבע ש'לא הייתה יכולה להיות טענה של בלעדיות על רקע גילוי של חיידק מסוים ולעולם לא הייתה יכולה להיות כל טענה לגבי הבלעדיות הנוגעת לסטרפטוקוקוס תרמופילוס.” ספסל החטיבה נימק כי האם החיידק התגלה לראשונה על ידי התובעים או האם עקבו הנתבעים אחר הגילוי שגילו התובעים, שניהם גורמים לא רלוונטיים בבחינת אם הנתבעים הפרו את הפטנט של התובעים שכן לא הייתה יכולה להיות טענה לבלעדיות על גילוי חיידק מסוים. (סעיף 15 לצו)
הערה צדדית: דעה חלופית נטענה בבלוג, שם טענתי כי המקרה הנוכחי יכול גם למשוך את תחולת סעיף 3(ה). הקוראים יכולים למצוא את הפוסט כאן.
יתרה מכך, ראוי לציין כי מקום בו דחה ספסל השופט היחיד את הטיעונים שהעלו הנתבעים כחוזרות על עצמן, בשל כך שהועלו בעבר בפני ה-IPAB בדיוני הביטול ובפני בג"ץ בעתירת התביעה שלאחר מכן, דן ספסל האגף אותן מחדש, ללא כל משוא פנים. עם זאת, ספסל החטיבה הגביל את עצמו מלהעיר הערות מהותיות נוספות, לגופי הטיעונים בשלב הביניים.
כבוד לנוכחות הנתבעת בשוק
היבט חשוב נוסף של הצו הוא ההתחשבות הראויה שהוא נותן לנוכחות הנתבעים בשוק ואיחור של התובעים בהגשת טענת ההפרה נגדו. ראוי לציין כי הפסיקה בנושא צו מניעה זמני מצפה דווקא מהתובע להוכיח כי אם לא יתקבל צו המניעה ולא יימנע מהנתבעת למכור את מוצריה, תיגרם לתובע פגיעה בלתי הפיכה. זאת לצד ההכרח בביסוס לכאורה ומאזן נוחות לטובת התובע מהווה את מבחן שלושת הגורמים לצו ביניים. עם זאת, במקרה דנן, ספסל שופט האגף התמקד בעובדה כי דווקא הנתבעת הייתה זו שהייתה בעלת נוכחות חזקה בשוק לפני שהמוצרים המוגנים בפטנט הושגו בפועל בשוק. עוד ציין בית המשפט כי התובעים לא ביקשו צו מניעה זמני גם לאחר ש-IPAB אישרה את החלק המהותי של הפטנט לטובתה, אלא פתחה בתביעה הנוכחית רק כאשר שני התובעים ביצעו הסכם רישיון בשנת 2018.
אני מוצא את ההנמקה הנ"ל של בית המשפט מעניינת ביותר משתי סיבות משלימות - ראשית, בעוד שהנוהג הכללי הוא שתובע בשלבי ביניים, במיוחד בדיונים צדדיים, מנסה להטיל חשש כלפי הנתבעת על ידי הצגתו כישות הולכת ונעלמת (ראה הקטע של סנדיפ רתוד הדנה בכך. כאן), במקרה דנן, נקט בית המשפט בגישה הפוכה ובמקום זאת בחן את הנוכחות החזקה של המוצר של הנתבעים בשוק. ושנית, היא חיזקה את הרציונל למתן עיכוב בצו הביניים בכך שציינה כי התובעים לא שקדו מצידם להעמיד לדין את הנתבעים גם לאחר שהוכרעו צווים מההתדיינויות הקודמות לטובת הראשונים. לפיכך, בעוד שבית המשפט לא השתמש במונח על הסף, הוא החיל לכאורה וריאציה של דוקטרינת נקיון כפיים במקרה הנוכחי.
היבט נוסף הראוי לציון בהחלטה דנן הוא הנחיית הפקדת ערובה על ידי הנתבעים. סוואראג' ואני נָדוֹן הפקדות כאלה כתרופה חלופית במקום העברת צווי ביניים לעתים קרובות. בעוד שצו המניעה כבר התקבל במקרה הנוכחי ולמרבה הצער תוך שימוש במתודולוגיה 'פגומה', זה באמת מחזה לעיניים כואבות לראות בתי המשפט נוהגים להפעיל שוויון בדיונים זמניים במקום רק להציע מס שפתיים להגינות ולהעביר צווי מניעה זמניים ללא כל נימוק מוצדק.
הודעות קשורות
- 2021
- חֶשְׁבּוֹן
- פעולה
- הסכם
- תעשיות
- בקשה
- אַפּרִיל
- טיעונים
- מאמר
- זמינות
- בַּקטֶרִיָה
- ביוטכנולוגיה
- בלוג
- מגיע
- הערות
- להמשיך
- בית דין
- בתי משפט
- עיכוב
- פרט
- DID
- גילה
- תגלית
- מַחֲלוֹקֶת
- הון עצמי
- מצפה
- ראשון
- הגשמה
- כללי
- בריאות
- גָבוֹהַ
- HTTPS
- IT
- מפתח
- מעבדות
- רישיון
- עשייה
- שוק
- הצעה
- להזמין
- הזמנות
- פטנט
- להציג
- המוצר
- מוצרים
- .
- הקוראים
- סיבות
- הקלה
- מחקר
- אבטחה
- התמחות
- סטנפורד
- הצהרה
- הברית
- להשאר
- זנים
- מבחן
- לצפיה
- מי