סקירת PDF והשתוללות: "אחרי הירח

הועלה מחדש על ידי אפלטון

עוקב: 0

אם אתה מסתכל אחורה לנאס"א באמצע שנות ה-1960, זה בהחלט נראה כאילו זה היה ארגון מלא באנשים שחשבו שהעתיד פתוח לרווחה. אפולו היה רק הצעד הראשון; לאחר כמה נחיתות יבואו "מחנות" ארוכי טווח על הירח, עם שהות של כמה שבועות בבתי גידול זמניים; אחר כך יבואו בסיסים שיוכלו לבקר בהם צוותים מרובים. תחנות חלל המופעלות על ידי גרעיניות עם כוח משיכה מלאכותי. יהיו משימות טיסה מאוישות לנוגה ובסופו של דבר נחיתות מאוישות על מאדים; ככל שמערכות ההנעה גדלו באופן בלתי נמנע בהרבה יותר יכולות, משימות מאוישות לירחי צדק ושבתאי יגיעו בבוא העת.

עם זאת, עד שאפולו 11 נחת על הירח, עם זאת, התברר שהעתיד לא הולך להיות מה שהיה צריך להיות. כפי שצוין קודם לכן, קו הייצור של השבתאי V נסגר שנה לפני אפולו 11, לא רק שהגביל את המשימות האפשריות של תוכנית אפולו אלא הפסיק את התקווה למשימות שיתרחבו על אפולו. זמן קצר לאחר אפולו 11, נראה שהמורל בנאס"א כבר היה בדעיכה מכיוון שהמהנדסים, המדענים, הטכנאים וכן הלאה יכלו לראות את הכתובת על הקיר. לא רק שבתאי מת, אלא שהמימון היה בדעיכה והתברר שיש עניין פוליטי מינימלי בהעברת אפולו קדימה... העבודה להביס את הסובייטים לירח הושלמה, והעבודה המדעית החשובה, שלא לדבר על הסיכוי של נשיאת הציוויליזציה המערבית לכוכבים, לא היה כל כך חשוב למעמד הפוליטי שהתעניין הרבה יותר בתוכניות ההוצאות של "החברה הגדולה". אז בספטמבר 1969 "סמינר בנושא מודעות לטיסה מאוישת" נערך במרכז החללית המאוישת, יוסטון, כדי להתמודד עם הנושא:

נחיתת הירח המוצלחת והשלמת הטיסה של אפולו 11 השיגו יעד לאומי בעשור זה ומהווה אבן דרך משמעותית בהתקדמות המתמשכת של האדם בחקר החלל. מבחינה היסטורית, הישגים בסדר גודל כזה, הדורשים מאמצים מרוכזים לאורך פרק זמן ניכר, גוררים אכזבה והרפיה כללית של הצוות המעורב. בנוסף, אכזבה זו עשויה להתגבר על ידי בעיה מורלית רצינית כאשר חווה קיצוצים במימון. התוצאה היא ירידה בתשומת הלב הנדרשת לעבודה מפורטת שעלולה לגרום לעלייה בשיעורי התאונות ולאובדן חיים אפשרי.

כדי להתמודד עם בעיות המורל והשאננות הפוטנציאליות הללו בתוכנית טיסות החלל, נערך סמינר זה למודעות לטיסה מאוישת של ממשלה/תעשייה. מטרת סמינר זה היא לשמור על איכות ביצוע גבוהה באמצעות תוכניות מודעות ומוטיבציה אפקטיביות. אנו מתכוונים לעשות זאת על ידי תיאור התוכניות של נאס"א לתוכניות עתידיות והמשאבים העומדים לרשותם כדי לסיים בהצלחה תוכניות אלה. בנוסף, מנהלים של חברות תעשייתיות שונות המעורבות עמוקות בעבודות חלל יציגו את השקפותיהם על העתיד. בדרך זו נוכל להעביר את המסר מהנהלת נאס"א לאנשים האחראים על ביצוע העבודה החיונית להבטחת איכות גבוהה של עבודה בכוח התעופה והחלל.

מאחר שלא נולדתי עדיין, אין לי מידע ממקור ראשון על מה שהתרחש באותה תקופה בנאס"א. עם זאת, דבר אחד ש*יש לי* מידע ממקור ראשון עליו היה סוף המתקן של United Technologies Center/חטיבת המערכות הכימיות מדרום לסן חוזה, קליפורניה, בסביבות 2003-2004. החברה הזו הייתה יצרנית של רקטות מוצקות כמו מנועי הפרדת מאיץ למעבורת החלל, רקטות מאיץ לטיל השיוט Tomahawk, שלבי ICBM של Minuteman וכן הלאה. זה היה חלק חיוני מתעשיית הטילים של ארצות הברית. ובשנים 2003-2004, לכולם שם היה *ברור* שהחברה נחרדת. דברים השתבשו ימינה וימין עד כדי כך שרבים מאיתנו תהו אם זו חבלה אקטיבית; למעשה, זה היה רק הנהלה ואיגודים עובדים יחד כדי להפוך את הדברים למגוחכים ככל האפשר. יחד עם העובדה שהחברה יכולה, במקרה הטוב, להניב רווח הנמדד בקומץ מיליוני דולרים בשנה כשהיא יושבת על *מיליארדי* דולרים של נדל"ן פריים בעמק הסיליקון, כולם שם ידעו שזמן החברות הוא בהחלט מוגבל. אז מה עשו ה-USAF ונאס"א בנידון?

ה-USAF/NASA אמרו לשאר התעשייה האווירית של ארצות הברית *לא* לשכור אף אחד מאיתנו. הוטל עלינו אמברגו מלחפש עבודה במקומות אחרים, לפחות בחברות שקיבלו חוזים פדרליים. אז נשארנו בעבודה. עד שכמובן הוסרו האמברגו, אז ברחנו כמו עכברושים שנמלטים מספינה טובעת.

נראה שנאס"א בספטמבר 1969 עמדה בפני מצוקה דומה. כולם שם - מדענים, מהנדסים, טכנאים וקבלני משנה מכל הסוגים - יכלו לראות את הכתובת על הקיר. וכשאתה יודע שלפרויקט שאתה עובד עליו יש תאריך סיום קרוב לטווח, אתה מחפש מקום אחר להיות בו, רצוי לפני שכל עמיתיך לעבודה יקבלו את אותו רעיון. זה הגיוני, אבל זו גם בעיה. כן, לאפולו/שבתאי היה תוחלת חיים מוגבלת באופן מובהק. אבל לתוכנית עדיין נותרו מספר שנים, והיא תצטרך את עיקר הצוות להישאר בתפקיד כדי לוודא שהחללית ורכבי השיגור סיימו, מתוחזקים ומוכנים למשימותיהם. אם כולם בנאס"א יימלטו להזדמנויות נוצצות יותר במקומות אחרים, לא ניתן יהיה להשלים את המשימות שעדיין ממומנות. אז נאס"א ערכה סמינר שנראה שהמטרה הייחודית היא לשכנע אנשים עד כמה העתיד של נאס"א באמת היה מזהיר. מעבורת חלל תהיה זמינה עד 1976 ותחנת חלל עד 1979... כמו גם תחנת מסלול קוטב ותחנה בגיאו-סינכרוני. תחנה המקיפה את הירח בסביבות 1976. מעבורות בין-מסלוליות המופעלות על ידי גרעין. משימות מאוישות חזרה לירח ובהמשך למאדים.

הכל היה שגוי. כן, המעבורת סוף סוף הגיעה בתחילת שנות ה-1980, באיחור רב וחורג באופן ניכר ותמידי בתקציב, כל טיסה עלתה בסדרי גודל אחד עד שניים יותר מהתחזית המקורית. כן, תחנת חלל הגיעה בסופו של דבר... בשנות ה-1990, מוגבלת מהפוליטיקה הבינלאומית, קטנה, לא מאוישת, חסרת יכולת. אף אחד מהשאר לא *ניסה* לקרות. הסמינר נראה כמו ייאוש, או מפגש רה-רה באיזו תכנית שיווק רב-שכבית; היו לי הבזקים לסצנות בסדרת Hulu האחרונה "Dopesick" שבה נציגי המכירות של Oxycontin מקבלים את ה-BS העדכני ביותר לגבי כמה גדול יהיה המינון הבא של הגלולה, אז צא לשם ותמכור עוד.