הטיעון לפוליטיקאים פסיכדליים - הצביעו רק למועמדים שניסו את Shrooms?

הטיעון לפוליטיקאים פסיכדליים

עולם הפסיכדליים הוא טריטוריה פראית ולא ידועה, וההצטלבות שלו עם הפוליטיקה אינה שונה. עם מאמצי הדה-קרימינליזציה ולגליזציה האחרונים עבור פסיכדליים בערים כמו דנבר, אוקלנד וסנטה קרוז, ברור שמתרחש שינוי. אבל מה זה אומר על הנוף הפוליטי? האם אנחנו על סף רנסנס פסיכדלי? מחקרים הראו את היתרונות הטיפוליים של תרופות פסיכדליות לבעיות בריאות נפשיות כמו PTSD ודיכאון, ואת הפוטנציאל שלהם לצמיחה אישית ורוחנית. האם שילוב של נקודות מבט פסיכדליות בפוליטיקה יכול להוביל לחברה אמפטית וחמלה יותר? ככל שיותר פוליטיקאים, עכשוויים ושואפים, יוצאים לתמיכה במחקר פסיכדלי ובדה-קרימינליזציה, כדאי לשקול את ההשפעה הפוטנציאלית של חומרים אלו על האקלים הפוליטי שלנו.

אבל קודם כל, בואו נדבר על ישות מיתית שאני אוהב לכנות "הפוליטיקאי הפסיכדלי".

"פוליטיקאי בעל ניסיון פסיכדלי" הוא פוליטיקאי שיש לו ניסיון ממקור ראשון עם פסיכדליים.

זה אולי נשמע קיצוני, אבל שמע אותי.

השמיים מלחמה בסמים משתולל כבר עשרות שנים, אך ברור שהמדיניות הנוכחית נכשלת. הדרך היחידה ליצור מדיניות סמים הוגנת ויעילה היא לכלול את אלה שמבינים באמת את ההשפעות והיתרונות של חומרים אלה. ומי יותר טוב לעשות זאת מאלה שחוו אותם באופן אישי?

כמובן, זה לא אומר שכל מדיניות הסמים צריכה להיעשות עם מי שמעד בעבר. עם זאת, פוליטיקאים בעלי ניסיון בפסיכדליה יכולים להביא פרספקטיבה ייחודית לשולחן, כזו שלא ניתן למצוא אצל פוליטיקאים שרק קראו על פסיכדליה בספרים או שמעו עליהם בישיבות. הגיע הזמן להביא רמה חדשה של הבנה ואמפתיה לשיחת מדיניות הסמים, ושילובם של פוליטיקאים בעלי ניסיון פסיכדלי הוא צעד מכריע בכיוון הזה.

בטח, כל זה היפותטי - אבל לא בלתי סביר. במיוחד בשל ההתקדמות האחרונה במחקר הפסיכדלי והשפעתו על מספר מצבי בריאות נפשיים. במאמר זה, נדון באפשרויות של פוליטיקאי פסיכדלי, מדוע הן חשובות בממשלה כולה, ומדוע כחברה עלינו לעודד שיחה פתוחה יותר על שימוש בסמים באופן כללי.

למרות ההסכמה ההולכת וגוברת ללגליזציה של מריחואנה, נושא הפסיכדליה נותר נושא שנוי במחלוקת בפוליטיקה. בזמן שכמה פוליטיקאים החלו לתמוך במחקר ודה-קרימינליזציה, אחרים עדיין רואים בפסיכדליה איום מסוכן על החברה. עם זאת, ישנה תנועה הולכת וגוברת בקרב פוליטיקאים ופעילים פוליטיים שיש להם ניסיון אישי עם פסיכדליים ומאמינים ביתרונות הפוטנציאליים שלהם.

מצער שבנוף הפוליטי של היום, אין פוליטיקאים עם חוויות פסיכדליות ממקור ראשון. למרות הקבלה והלגליזציה הגוברת של תרופות פסיכדליות במדינות ומדינות שונות, הנושא נותר טאבו בחוגים פוליטיים. חוסר הייצוג הזה הוא בעייתי מכיוון שפירושו שהחלטות חשובות לגבי מדיניות פסיכדלית מתקבלות על ידי אנשים שאין להם הבנה אישית של ההשפעות שלהם.

פוליטיקאים שמעולם לא לקחו פסיכדליה לא יכולים להבין את זה במלואו יתרונות טיפוליים פוטנציאליים שהם יכולים להציע למצבי בריאות הנפש כגון דיכאון, PTSD והתמכרות. הם גם חסרים את הניסיון האישי כדי להבין את הסיכונים והנזקים הפוטנציאליים הקשורים לשימוש פסיכדלי. חוסר הבנה זה עלול להוביל להחלטות לא מושכלות, כמו רגולציה מוגזמת והפללה, שעלולות לפגוע ביחידים ובקהילות.

יתרה מכך, קיום פוליטיקאים עם חוויות פסיכדליות ממקור ראשון יכול להביא רמה חדשה של אמפתיה והבנה לתהליך קבלת ההחלטות. הם יכולים להביא תובנות ופרספקטיבה חשובות לשיחה, ולעזור לבטל את הסטיגמטציה של פסיכדליים במרחב הציבורי. יתר על כן, הם יכולים גם להוות דוגמה לשימוש אחראי ויכולים לעזור לחנך את הציבור על היתרונות והסיכונים של תרופות פסיכדליות.

הכללת פוליטיקאים בעלי ניסיון פסיכדלי בממשלה עשויה להביא לרמה חדשה של ניואנסים והבנה למדיניות הסמים.

הדמוניזציה של פסיכדליים בממשל היא תופעה מתועדת היטב. מ ה מלחמה בסמים בשנות ה-1970 לתקנות ה-FDA של ימינו, הייתה הטיה שלילית ארוכת שנים נגד חומרים פסיכדליים בתחום הפוליטי. הטיה זו ניכרת בהצהרות של פקידי ממשל, כמו הצהרתו של הנשיא לשעבר ריצ'רד ניקסון כי סמים הם "אויב הציבור מספר אחת" והצהרת התובע הכללי של היום ג'ף סשנס כי "אנשים טובים לא מעשנים מריחואנה".

הטיה שלילית זו באה לידי ביטוי גם במדיניות ובתקנות הממשלה. ה-FDA, למשל, שמר על מונופול על הפצת תרופות בכך שהוא מקשה מאוד על חוקרים לחקור פסיכדליים ועל ידי סיווגם כחומרים ב-Schedule I, סיווג השמור לתרופות ללא ערך רפואי ופוטנציאל גבוה להתעללות. סיווג זה הפריע להתקדמות מדעית בתחומים רבים, כולל בריאות הנפש ומדעי המוח.

הדמוניזציה של פסיכדליים בממשלה גם חנקה את יכולתו של הציבור לגשת למידע על חומרים אלה. במשך למעלה מ-50 שנה, הממשלה מנעה מהציבור לחקור פסיכדליים, וכתוצאה מכך חוסר ידע לגבי היתרונות הטיפוליים הפוטנציאליים שלהם. חוסר הידע הזה הנציח את הסטריאוטיפים השליליים והתפיסות השגויות לגבי פסיכדליים.

השלכות חמורות נבעו מהדמוניזציה הממשלתית של פסיכדליה הן עבור יחידים והן עבור החברה כולה. המלחמה של הממשלה בסמים היא מלחמה במודעות והתקפה על מגילת הזכויות, לפי הפסיכיאטר לשעבר של הרווארד, ד"ר לסטר גרינספון.

בשל החירויות האזרחיות הרבות שהופרו, ניתן לראות במלחמה בסמים קרב נגד מגילת הזכויות. הפללת השימוש והחזקת סמים הביאה למאסר המוני, אשר משפיע באופן לא פרופורציונלי על בעלי הכנסה נמוכה ועל קהילות צבעוניות. התיקון הרביעי, החמישי, השישי והשמיני - שמגן על אנשים מפני חיפושים ותפיסות שרירותיות, הפללה עצמית, ענישה חריפה וחריגה והזכות להליך הוגן - הופרו כתוצאה מכך.

התיקון החמישי הופר כתוצאה מהתפיסה הבלתי מוצדקת של רכוש פרטי של מלחמת הסמים. באמצעות חילוט נכסים אזרחיים, המאפשר לרשויות אכיפת החוק להחרים רכוש מבלי להגיש תחילה כתבי אישום פליליים נגד הבעלים, הדבר מושג.

מלחמת הסמים הביאה גם למגבלות על חופש הביטוי והביטוי שכן היא שימשה כתירוץ לצנזורה ולדיכוי דעות מנוגדות. למשל, ה חוק חומרים מבוקרים שימש כדי להשתיק את התומכים בשינוי מדיניות הסמים ולחניק את המחקר הפסיכדלי.

רוב הפוליטיקאים רואים בפסיכדליה חומר פנאי ללא תועלת טיפולית, התורם לסטיגמה העזה של האקלים הפוליטי הנוכחי נגדם. עם זאת, ככל שנעשה מחקר נוסף ונחקרים היתרונות הטיפוליים הפוטנציאליים של תרופות פסיכדליות, הרושם הזה של תרופות פסיכדליות מתחיל להשתנות בהדרגה. פוליטיקאי עם ניסיון אישי בשימוש בחומרים פסיכדליים יצטרך לעשות זאת למטרות טיפוליות. זה עשוי לכלול השתתפות בניסויים מחקריים לטיפול במצבי בריאות נפשיים כמו דיכאון, PTSD או חרדה, או שימוש בפסיכדליים ככלי אישי לשיפור עצמי ולכיבוש קשיי בריאות נפשיים.

אסטרטגיה זו דומה לאופן שבו מספר מדינות הכשירו מריחואנה. קמפיין הלגליזציה שם פחות דגש על השימוש בקנאביס למטרות פנאי ויותר על היתרונות הרפואיים שלו, כמו יכולתו להפחית תסמיני PTSD וחרדה כמו גם כאב כרוני. שינוי דגש זה פתח את הדרך ללגליזציה של קנאביס ושימש להפחתת הסטיגמה שדבקה בו.

הקול הטוב ביותר ללגליזציה של תרופות פסיכדליות יהיה מישהו שהשתמש בהם למטרות טיפוליות. הם יוכלו לדון ביתרונות הטיפוליים של תרופות פסיכדליות וכיצד זה סייע להם להתגבר על קשיי בריאות הנפש מניסיון ממקור ראשון. בנוסף, על ידי מיקוד הדיון ביתרונות הרפואיים של פסיכדליים, התביעה עבורם תהיה פחות שנויה במחלוקת ויש סיכוי גבוה יותר לנצח את הציבור והמנהיגים הפוליטיים.

למרות שהמושג "פוליטיקאי פסיכדלי" עשוי להיראות מושך, הוא בלתי סביר ביותר. לפוליטיקה ולפסיכדליה יש מאפיינים שונים זה מזה באופן מהותי. פסיכדליים עוסקים באמנציפציה, מימוש עצמי והשתחררות מהמוסכמות החברתיות, אבל פוליטיקה עוסקת בעמידה בכללים, בסמכות ובתמיכה בקוו הקיים.

בנוסף, אלה שעברו התפתחות פנימית עמוקה כתוצאה מהחוויות הפסיכדליות שלהם עלולים למצוא את זה מאתגר להשתלב בסביבה פוליטית הנתפסת לעתים קרובות כחסרת נשמה. הם יכולים לתת עדיפות גבוהה יותר לאידיאלים שלעיתים מתעלמים מהם בתחום הפוליטי, כגון אהבה, שלום, הרמוניה וחופש.

"פוליטיקאי פסיכדלי" יכול היה להתקיים רק אם הוא היה לוקח פסיכדליה מסיבות טיפוליות, כמו טיפול במחלת נפש או התגברות על מגבלה אישית כלשהי. זה יספק לפסיכדליים "מקרה שימוש" העוסק יותר בבריאות הנפש ובהתפתחות אישית ולא בשימוש פנאי. אולם גם בתנאים אלה יהיה מאתגר למי שעבר מהפך אישי משמעותי להיטמע במלואו בסביבה הפוליטית. זה פשוט לא "מקום מסביר פנים" לטייל בו!

לגליזציה וביטול סטיגמטיזציה של חומרים פסיכדליים יכולים להוביל להארה תרבותית, בדומה לתנועת "השלום והאהבה" של שנות ה-1960. אולם הפעם, הפוקוס הוא על היתרונות הבריאותיים הנפשיים והרוחניים של תרופות פסיכדליות, ולא רק בשימוש הפנאי שלהם. מחקרים מצביעים על כך ש-DMT אנדוגני עשוי למלא תפקיד בשמירה על תפיסת המציאות שלנו, והבנה חדשה זו של פסיכדליים ככלי לצמיחה אישית ורוחנית עשויה להוביל לקבלה רחבה יותר של השימוש בהם.

מינון מיקרו, או נטילת מנות פסיכדליות קטנות כדי לשפר את הביצועים המקצועיים, ומינון מאקרו, או נטילת מינונים גדולים יותר כדי להתמודד עם טראומה וחסימות נפשיות, עלולים להפוך לפרקטיקות מיינסטרים. תארו לעצמכם שאם רק ל-5% מאוכלוסיית העולם הייתה גישה ומשתמשת בפסיכדליים בדרך זו - זה יכול להוביל לחברה מכילה יותר וממוקדת שלום. אנשים יהיו פתוחים יותר לרעיונות חדשים, אמפטיים יותר ומבינים את הקישוריות ההדדית של כל הדברים, וסביר יותר לגשת לפתרון בעיות וקבלת החלטות עם פרספקטיבה רחבה יותר. הפוטנציאל להבנה מעמיקה יותר של הקשר הנפשי-גוף ובריאות הנפש יכול להוביל לגישה רחומה והוליסטית יותר לשירותי בריאות.

בשנת 1953, פרנסיס קריק וג'יימס ווטסון גילו את מבנה ה-DNA, הידוע בכינויו הסליל הכפול. גילוי זה התאפשר בין השאר בזכות השימוש ב-LSD בניסויים מדעיים. התרופה שימשה כדי לעורר חשיבה יצירתית ולספק תובנה לגבי מבנה ה-DNA. תגלית זו חוללה מהפכה בתחום הגנטיקה והייתה לה השפעה עמוקה על הבנתנו את הביולוגיה והאבולוציה.

זוהי רק "תופעת לוואי" של כמה אנשים חכמים הנוטלים את החומרים הללו. האם אתה יכול לדמיין מה יכול לקרות בכל תחומי החברה? מה אם לפוליטיקה הייתה הגישה ההוליסטית הזו לקביעת כללים? חברות הפארמה אור ראו כיצד הן יכולות לרפא את העולם במקום לנסות לחלוב את האנושות תמורת כספיה היקרים.

אימוץ המוני פסיכדלי יכול להיות כוח מהפכני לטובה בחברה. זה יכול לעזור לנו להבין את העולם בצורה הוליסטית יותר, ולתת לנו תובנה לגבי מה באמת חשוב בחיים. זה יכול לעזור לנו לפתח מערכות יחסים בריאות יותר עם עצמנו, זה עם זה והעולם הסובב אותנו. זה יכול לספק אלטרנטיבה להשפעות השליליות של אימוץ AI המוני, ולעזור לנו לשמור על תחושת אנושיות במציאות הסייבורגית הזו. אם משתמשים באחריות, אימוץ המוני פסיכדלי יכול להיות בדיוק הדבר שאנחנו צריכים כדי ליצור חברה מאוזנת, חומלת ובת קיימא יותר.

הפוליטיקה של גראס, המשך לקרוא...

פוליטיקאים במדינות משפטיות מצביעים לא על הלגליזציה הפדרלית?

• הפצת תוכן ויחסי ציבור מופעל על ידי SEO. קבל הגברה היום.
• Platoblockchain. Web3 Metaverse Intelligence. ידע מוגבר. גישה כאן.
• מקור: http://cannabis.net/blog/opinion/the-argument-for-psychedelic-politicians-only-vote-for-candidates-that-have-tried-shrooms