הנתונים מראים שהפד עומד מאחורי פער העושר הגואה: לאנס רוברטס

הנתונים מראים שהפד עומד מאחורי פער העושר הגואה. כזה למרות מחאות "הקלה כמותית" ו "מדיניות ריבית אפסית" לא משפיעים על השווקים הפיננסיים. כך ציין בעבר נשיא הפד של מיניאפוליס, ניל קשקרי:

"קונספירציית QE יכולים לומר שהכל קשור לצמיחת מאזן. שמישהו יסביר כיצד החלפת מכשיר נטול סיכון אחד לטווח קצר (רזרבות) במכשיר אחר נטול סיכון לטווח קצר (שטרות כספים) מובילה לתמחור מניות. אני לא רואה את זה."

בזמן שהוא יכול להיות "נכון מבחינה טכנית", ישנן עדויות רבות להשפעה ישירה על השווקים הפיננסיים. כפי שנדון ב "ביצועים קודמים הם ערובה:"

"לאור המתאם הגבוה בין השווקים הפיננסיים והתערבויות של הבנק הפדרלי, יש אמון בתיאוריה של מינסקי. עם R-Square של כמעט 80%, הפד משפיע על השווקים הפיננסיים."

אין ספק שהפד עומד מאחורי מחירי הנכסים העולים. עם זאת, האם הם אשמים בגידול באי השוויון וב "פער העושר?" קנת רוגוף הציע שהפד אינו אחראי. לֵאמוֹר:

"לאחרונה, יציב זרם of פרשנות להצביע על מדיניות הבנק המרכזי כמניע מרכזי לאי-שוויון. ההיגיון הוא שריביות נמוכות במיוחד דוחפות את המחירים של מניות, בתים, אמנות יפה, יאכטות וכמעט כל דבר אחר. בעלי אמצעים, ובעיקר עשירים במיוחד, מרוויחים כך באופן לא פרופורציונלי.

טיעון זה עשוי להיראות משכנע במבט ראשון. אבל בהשתקפות מעמיקה יותר, זה לא מחזיק מעמד".

בעוד שרוגוף מציע שיש להשתמש במדיניות פיסקלית (כלומר, מס עושר), מדיניות חלוקה כזו פוגעת בצמיחה הכלכלית ובהרחבת אי השוויון.

רוחות חיות

אמנם ישנן עדויות רבות לכך שהנזילות מפעולות הפד אכן משפיעה ישירות על מחירי הנכסים, אך נתמקד בהשפעה הלא ישירה.

ב2010, יו"ר הפד דאז, בן ברננקי, אמר את ההצהרה הבאה כשהם התכוננו להשיק את הסיבוב השני של QE.

"גישה זו הקלה על התנאים הפיננסיים בעבר, ועד כה, נראית אפקטיבית שוב. מחירי המניות עלו, והריבית לטווח ארוך ירדה כאשר המשקיעים החלו לצפות את הפעולה האחרונה. תנאים פיננסיים קלים יותר יקדמו צמיחה כלכלית. לדוגמה, שיעורי משכנתא נמוכים יותר יהפכו את הדיור למשתלמים יותר ויאפשרו ליותר בעלי בתים למחזר. שיעור נמוך יותר של אג"ח קונצרניות יעודד השקעה. ומחירי מניות גבוהים יותר יחזקו את עושר הצרכנים ויעזרו להגביר את הביטחון, מה שיכול גם לדרבן הוצאות".

מה שהוא מתכוון אליו ידוע בשם "רוחות חיות".

רוחות בעלי חיים הגיעו מהמונח הלטיני "spiritus animalis" שמשמעותו ה "נשימה שמעוררת את המוח האנושי." השימוש המודרני בו נוצר בפרסום של ג'ון מיינרד קיינס משנת 1936, "התיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף." בסופו של דבר, "רוחות חיות אומצה על ידי וול סטריט כדי לתאר את הגורמים הפסיכולוגיים המניעים את פעולות המשקיעים.

באופן ספציפי, בן ברננקי הבין שהמשקיעים יגיבו לתמריץ הזה וידחפו את מחירי הנכסים גבוהים יותר על ידי מתן לינה. כזה הוא "תורת הרפלקסיביות" בפעולה.

"האחת היא שבמצבים עם משתתפים חושבים, השקפת המשתתפים על העולם תמיד לא שלמה ומעוותת. זו כשל. השני הוא שהשקפות מעוותות אלו יכולות להשפיע על המצב שאליו הם מתייחסים, והשקפות מעוותות מובילות לפעולות בלתי הולמות. זו רפלקסיביות". – ג'ורג' סורוס

במילים אחרות, כל עוד אנשים בודדים "לְהֶאֱמִין" הפד מעלה את מחירי הנכסים, הוא נוקט בפעולה בקניית מניות ומעלה את מחירי הנכסים. לפיכך, פעולות המשקיעים מספקות את התוצאה הרצויה.

החריף את פער העושר

עם זאת, בעוד שהפדרל ריזרב קיבל את התוצאה הרצויה של עליית מחירי הנכסים, "הקלה כמותית" נכשל "לטפטף." למרות ההתרחבות המאסיבית של המאזן של הפד והעלייה במחירי הנכסים, היה תרגום מועט יחסית לשכר, עבודה במשרה מלאה או רווחי חברות לאחר מס, מה שגרם בסופו של דבר לצמיחה כלכלית מועטה מאוד.

הבעיה היא כמובן העלייה במחירי הנכסים נותרה מוגבלת לאלו עם "עושר שניתן להשקיע" אך לא הצליחו לספק דחיפה לכ-90% מהאמריקאים שחוו תועלת מועטה.  

מאז 2007, שוק המניות החזיר כמעט 200%, שהם יותר מפי שניים מהצמיחה בתוצר וכמעט פי 4 מהצמיחה בהכנסות החברות. (אני משתמש בצמיחת מכירות כפי שהיא מתרחשת בשורה העליונה של דוחות הרווח ואינה נתונה למניפולציות רבות כל כך.)

הניתוק הזה הוא פונקציה של העלייה של כמעט 8 טריליון דולר במאזן הפד, מאות מיליארדי רכישות חוזרות של מניות, הרחבת PE ו-ZIRP. עם "מחיר למכירה" יחס ברמה הגבוהה בהיסטוריה, צריך להטיל ספק ביכולת להמשיך ללוות מהעתיד?

אתה רואה את הבעיה?

10% העליון או חזה

כפי שצוין על ידי WSJ בעבר:

"נכון לדצמבר 2019, משקי בית ב-20% התחתונים של ההכנסות ראו את הנכסים הפיננסיים שלהם יורדים ב-34% מאז סוף המיתון של 2007-09. זאת על פי נתוני הפד מותאמים לאינפלציה. אלה שנמצאים באמצע חלוקת ההכנסות ראו צמיחה של 4% בלבד". – WSJ

כאמור, פעולות הפד החריפו את פער העושר בממדים אדירים. התרשים שלהלן הוא יחס הבעלות על הון עצמי של משקי בית לתוצר בסוגריים מול מאזן הפד.

מה שברור, לאור הבעלות המאסיבית על נכסים פיננסיים של 10% העליונים, ובמיוחד 1% העליון, "עָשִׁיר" להפיק את המרב מההתאמות הכספית. עם זאת, לא רק נכסים פיננסיים צוברים את עושרם 10% העליונים.

אם תבדוק את הציטוט של בן ברננקי לעיל, תציין:

"לדוגמה, שיעורי משכנתא נמוכים יותר יהפכו את הדיור למשתלמים יותר ויאפשרו ליותר בעלי בתים למחזר. בנוסף, שיעור נמוך יותר של אג"ח קונצרניות יעודד השקעה".

עם מחירי הדיור בשיא של כל הזמנים, מאות מיליארדים שנדחפו לעסקים באמצעות שפע של אמצעי חילוץ ממשלתיים, וטריליונים שסופקו לצרכנים באמצעות תשלומי גירוי, השווי הנקי האמיתי של 10% העליון התפוצץ.

אנחנו יכולים לראות שוב את היד הבלתי נראית של המאזן של הפד.

לא ממש מציאות

כל שלוש שנים, ה הפדרל ריזרב מפרסם מחקר על פיננסי צרכנים. המחקר הוא מאגר נתונים על כל דבר, החל מהון נטו של משק הבית ועד להכנסות. בעוד שהתקשורת המרכזית טוענת שמחירי הנכסים הגאים מגבירים את הצמיחה הכלכלית, המציאות שונה לגמרי.

אם נסיר את ההשפעות הנגרמות על ידי חריגים, ערכם של נכסים פיננסיים ירד בחדות מאז תחילת המאה.

הפדרל ריזרב קיווה שניפוח מחירי הנכסים יגביר את אמון הצרכנים, את הצריכה ואת הצמיחה הכלכלית. הבעיה היא שעם ירידה בהכנסות ועלויות המחיה, היכולת לחסוך ולהשקיע חמקה מרוב המשפחות.

זה גם נאמר בקביעות "רוב המשפחות" הבעלים של נכסים באמצעות תוכניות הפרישה של החברה שלהם ולכן בונים עושר. אבל שוב, המציאות שונה לגמרי. אחוז המשפחות בעלות חשבונות פרישה נמוך היום בהשוואה לשנת 2001, למרות עליית מחירי הנכסים.

אלא אם כן אתה במקרה בין 10-20% המובילים של בעלי ההכנסה.

לבסוף, נתח גדול של עושר עבור 10% הגדולים מבעלי ההכנסה מגיע מהון עסקי. דיכוי הריבית המתמשך של הפד הוביל לעלויות מימון זולות במיוחד למינוף עסקים ולהגברת הרווחיות.

חוסר השיפור הכלכלי ניכר בכל נקודות הנתונים. עם זאת, הראיות ברורות שההנדסה הפיננסית של הפד יצרה פערי עושר עצומים בתוך הכלכלה. יתר על כן, ההתערבויות המתמשכות הזינו את הדרישה לסיכונים ספקולטיביים מצד בעלי הון, אך השאירו את רוב המשפחות האמריקאיות מאחור.

מקור: https://realinvestmentadvice.com/the-data-shows-the-fed-is-behind-the-surging-wealth-gap/