מס החברות המינימלי העולמי חושף את הצביעות של ה-G-7

כלכלני בתי ספר אוסטריים הוכיחו את זה מזמן מונופולים נוטים להיווצר רק כתוצאה מהתערבות ממשלתית, ול"מונופולים טבעיים" יש למעשה מעולם לא היה קיים בפועל. אף על פי כן, "מומחים" פוליטיים ואקדמיים אומרים לנו ללא הרף שכלכלות לא מפוקחות מולידות בהכרח מונופולים, נאמנויות עסקיות וקרטלים, שלכולם הם מבטיחים שיש לנו השלכות הרות אסון על אנשים רגילים. לכן, אומרים לנו, מוצדקות לממשלות לנקוט בפעולה כוחנית כדי למנוע ממונופולים להתפתח או לפרק אותם.

בוויכוח הזה, המתערבים ממסגרים את עצמם כמתנגדים לכוחות האנטי-תחרותיים של תאגידים גדולים שיש להם יותר מדי שליטה על חייהם של אנשים רגילים. ראוי לציין, אם כן, שאותם מתערבים תומכים בסוגים דומים של שיטות אנטי-תחרותיות, ובשליטה המוגברת על חייהם של אנשים שהם כרוכים בהם, כאשר הם מועסקים על ידי ממשלות במקום זאת.

לשם כך, מנהיגי מדינות ה-G-7 התכנסו לאחרונה כדי להציע מס חברות מינימלי עולמי שיאפשר לממשלות לאומיות להפעיל סוג של כוח מונופול משלהן על מיסוי עסקים בגבולותיהן. מרכיב עיקרי של ההצעה, אם תצא לפועל, הוא הדרישה שכל מדינה תטיל מס חברות מינימלי של 15 אחוזים לפחות. ה מטרה ברורה של חלק זה של ההצעה היא לחסל את מה שמכונה המירוץ לתחתית במסי חברות, שהוא לשון הרע לתקוות של מדינות בעלות מס גבוה להגן על עצמן מתחרות מצד מדינות עם שיעורי מס נמוכים המבקשות למשוך עסקים הרחק מהן.

כדי שההצעה הזו תביא להשפעה המיועדת, כמה מדינות מחוץ ל-G-7 יצטרכו להעלות מרצון את שיעורי מס החברות שלהן. אירלנד, למשל, קובעת את מס החברות על 12.5 אחוזים, וחלק ניכר מבסיס המס שלה ממוקם שם במיוחד משום שהוא מקלט מס השוואתי. לפיכך נראה שחלקים אחרים של ההצעה נועדו לגרום למדינות בעלות מס נמוך כמו אירלנד, שסביר להניח שאינן מעוניינות להעלות את שיעורי המס שלהן ולאבד את המשיכה העיקרית שיש להן לחברות רב-לאומיות הממוקמות שם, להשתתף. לדוגמה, ההצעה תהיה גם כן לנתב מחדש את תשלום מסי החברות כדי להבטיח שהחברות הגדולות בעולם ישלמו מסים מסוימים למדינות שבהן הן עושות עסקים, במקום היכן הם נמצאים פיזית. נראה כי הוראות אלה נועדו לפצות מדינות בעלות מס נמוך על ההפסד בבסיס המס שהם בוודאי יסבלו אם יאמצו את הצעת ה-G-7.

בקיצור, מדינות עשירות יודעות שהן יכולות להטיל מס על עסקים כל כך הרבה לפני שעסקים אלה ימצאו רווחי לעבור לתחומי שיפוט מתחרים עם שיעורי מס נמוכים יותר, ומנהיגי ה-G-7 מבקשים כעת בפומבי לשתף פעולה עם מדינות אחרות כדי להפסיק את זה. תַחֲרוּת. אין הבחנה משמעותית בין זה לבין הפרקטיקות האנטי-תחרותיות לכאורה של עסקים פרטיים - המושלמים עם "השמטות" שהובטחו למשתתפים המשתפים פעולה - שאותן ממשלות משמיצות ללא הרף.

ממשלות עדיין מתנגדות למונופולים פרטיים

למרות החיבוק לכאורה הזה של פרקטיקות מונופוליסטיות, הממשלה הפדרלית עדיין מבקשת לטהר את מה שהיא רואה כמונופולים פרטיים בכל צעד ושעל. במסירה האחרונה עברה לאחרונה ועדת המשפט של בית הנבחרים האמריקאי סדרה של הצעות חוק הגבלים עסקיים אשר מיישמים מספר המלצות שהועלו על ידי ועדת המשנה להגבלים עסקיים של הרשות השופטת בדו"ח בשם חקירת תחרות בשווקים דיגיטליים, שוחרר באוקטובר 2020 לאחר חקירה של שנה. באופן לא מפתיע, ועדת המשנה המליצה על התערבות ממשלתית נוספת בפרקטיקות העסקיות של פלטפורמות דיגיטליות, לרבות חקיקת צעדים האוסרים על "פלטפורמות דומיננטיות מסוימות" לפעול בקווי עסקים סמוכים ואוסרות מיזוגים ורכישות עתידיים על ידי פלטפורמות אלה אלא אם כן יוכלו להוכיח לרגולטורים כי המיזוג או הרכישה לא יהיו מונעים תחרות.

ייתכן שאיננו אוהדים חברות ביג טק בהתנגשויות שלהן עם המדינה; זה עכשיו מתועד היטב שחברות אלה השיגו את הדומיננטיות שלהן בעיקר באמצעות קנוניה עם המדינה מלכתחילה. עם זאת, הדו"ח של ועדת המשנה בנושא זה מספק תובנה ישירה לגבי מה שממשלות מוצאות כל כך מעורר התנגדות בסוגים אלה של שיטות עבודה כשהן מועסקות על ידי עסקים כמו גוגל, אפל, אמזון ופייסבוק.

לדוגמה, ועדת המשנה מצאה כי "הדומיננטיות של חלק מהפלטפורמות המקוונות תרמה לירידה של מקורות חדשות מהימנים", תוך ציון החששות של מפרסמי חדשות לגבי "האסימטריה המשמעותית והגוברת של הכוח" בין הפלטפורמות הדומיננטיות לבין עצמם. הם גם מדווחים על דאגות לגבי הדומיננטיות של פלטפורמות דיגיטליות גדולות המחלישות את החדשנות והיזמות, ומציינים את קיומו של "אזור הרג" של חדשנות מכיוון שחלק מבעלי הון סיכון אומרים שהם אינם ששים להשקיע בסטארט-אפים שיתחרו בפלטפורמות הדומיננטיות. ועדת המשנה מצאה גם שהיכולת של פלטפורמות דומיננטיות לחדור או להפר את פרטיות הלקוחות שלהן היא "אינדיקטור לכוח השוק המקוון".

אמנם יש הרבה מה לבקר על האופן שבו ועדת המשנה מאפיינת כל אחד מהחששות הללו, אבל היא חושפת את מה שהמדינה טוענת שמטריד כל כך בפרקטיקות מונופוליסטיות, לפחות בכל הנוגע לפלטפורמות דיגיטליות: לטענתם, חברות גדולות מגבילות את הגישה של אנשים למידע, מונעות חדשנות , ומאיים על הפרטיות.

מונופולים ממלכתיים אינם טובים יותר ממונופולים פרטיים

אבל אם ממשלת ארה"ב באמת מאמינה כי ליד הדומיננטיות של חברות הטכנולוגיה הללו מהווה סכנה לאזרחיה, איך היא יכולה להאמין שגם שלה סה"כ דומיננטיות בתוך תחום השיפוט שלה לא הולך מספיק רחוק?

ההבדל בין הצעת ה-G-7 האנטי-תחרותית לבין ההתנהגות האנטי-תחרותית לכאורה של הפלטפורמות הדיגיטליות הגדולות הוא רק עמוק פני השטח. בשני המקרים, המטרה הסופית היא ליצור תנאים שבהם "הספקים" יוכלו לגבות "מחיר" גבוה יותר עבור "המוצרים והשירותים" שלהם ממה שהיה אפשרי בשוק פתוח. הצעת ה-G-7 תאסור על כל מדינה לגבות "מחיר" נמוך יותר (כלומר שיעור מס) עבור "מוצריה" (כלומר, הרשאה לעשות עסקים בתחום השיפוט שלה).

לודוויג פון מיזס כתב ביצירתו משנת 1944, ממשלה כל יכולה, ש:

כמעט כל המונופולים המותקפים על ידי דעת הקהל ואשר נגדם ממשלות מתיימרות להילחם הם מעשה ממשלתי. הם מונופולים לאומיים שנוצרו תחת מחסה של מסי יבוא. הם יקרסו עם משטר של סחר חופשי.

ההתייחסות השכיחה לשאלת המונופול היא שקרנית וחסרת יושר. לא ניתן להשתמש בביטוי מתון יותר כדי לאפיין אותו. מטרת הממשלה להעלות את המחיר המקומי של הסחורות הנוגעות בדבר מעל רמת השוק העולמי, על מנת לשמור בטווח הקצר על פעולת מדיניות ה-prolabor שלה. היצרנים המפותחים של בריטניה, ארצות הברית וגרמניה לא היו זקוקים להגנה כלשהי מפני תחרות זרה אלמלא המדיניות של ממשלותיהם בהעלאת עלויות הייצור המקומי. (עמ' 71)

אותם כוחות שמונעים ממונופולים טבעיים להיווצר בעולם העסקים חלים גם על ניסיונות הממשלה להפעיל כוח מיסוי בלתי מוגבל בזירה הבינלאומית. ממשלות של מדינות עשירות רוצות להעלות את מחיר הסחורה שלהן - שיעור המס שהן יכולות לגבות עבור "הפריבילגיה" לעשות עסקים בגבולותיהן - מעל "רמת השוק העולמי", אבל אין זה סוד שמסים גבוהים נוטים לגרום. העשירים ו עסקים כדי להימנע ממסים אלה על ידי בורחים לתחומי שיפוט עם מס נמוך יותר. באותו אופן שבו תעשיות מוגנות חיפשו מחסה של מכסי יבוא שהוטלו על ידי הממשלה, מדינות עשירות מנסות לחפש מחסה של הסכמים בינלאומיים לעשות כמעט את אותו הדבר.

סביר להניח שהמתערבים יגיבו שכן צריך להפעיל את כוח המונופול הזה בדיוק משום שהם, ורק הם, יכולים למנוע את תחלואי המונופולים המסחריים. אבל כל החששות שהובעו בדו"ח ועדת המשנה לגבי עסקים פרטיים ישימים באותה מידה, אם לא יותר, לפעולות של ממשלות.

העובדה שהמדינה היא אויבת החדשנות דורשת מעט פירוט לכל קורא רגיל של mises.org. עצם מס החברות שהם מבקשים לגלובליזציה מהווה מחסום בפני חדשנים חסרי המשאבים לסדר את החזקות החברות שלהם בדרכים המועילות במס. שחברות כמו אמזון לשמצה עשו.

לגבי דיכוי רעיונות ודיבור, מה יכול עסק, אפילו ענקית מדיה דיגיטלית, לעשות שממשלות לא יכולות לעשות? קל להשיג דוגמאות של דיכוי דיבור של המדינה, אבל למטרות הנוכחיות, כדאי לשאול האם הכפפת הפלטפורמות הללו לשליטה ממשלתית שתלטנית יותר עשויה לגרום להן להיענות יותר לדרישות הממשלה לדכא דעות שהיא מחשיבה אנטי-מדע, אנטי-דמוקרטית, או מאיים על מטרותיו.

ועלינו לשאול את אותה שאלה בנוגע לפרטיות. בשנת 2019, פייסבוק דיווחה על כך היא קיבלה 50,741 דרישות לנתוני משתמשים מממשלת ארה"ב בלבד, 88 אחוזים מהם פייסבוק טוענת שעמדה בהם. נראה אופטימי מדי לצפות שהגנת הפרטיות תתחזק כאשר חברות כמו אלה מוצאות את עצמן נתונות יותר ויותר לשליטת המדינה.

סיכום

הצעת ה-G-7 ראויה לציון בעובדה שמנהיגי המדינות החזקות בעולם, בעודן מאשימות עסקים מסחריים בניצול לרעה של כוח מונופוליסטי, מבקשים כעת להרחיב את השימוש שלהם בכוח מונופוליסטי נגד אותם עסקים בעולם. עם זאת, מדאיג יותר הוא הסיכוי של מגמה זו להתרחב מעבר למיסוי חברות וישירות אל חייהם של יחידים. אם ממשלות העולם יצליחו להפיק מונופול על מיסוי חברות, על אילו חירויות אינדיבידואליות אחרות הן עשויות להיות מוכנות להפעיל שליטה דומה?

מקור: https://mises.org/wire/global-minimum-corporate-tax-exposes-g-7s-hypocrisy